← חזרה למאמרים
בבית פרטי פשפש מיטה הוא בעיה של משפחה אחת. במוסד סיעודי או בדיור מוגן הוא נוגע באנשים שלא תמיד מרגישים, לא תמיד יכולים לספר, ושאין לטפל בהם "בכל הכוח". לכן הכללים כאן שונים: גילוי מוקדם, טיפול זהיר ושיתוף פעולה בין הצוות הסיעודי למדביר.
העקיצות גורמות לגרד חזק, לפריחה אדומה ולבליטות, ולעיתים לשלפוחיות. בעור שביר הגירוד עלול להוביל לפצעים. בנגיעות כבדה מאוד אפשרית גם אנמיה, ובכל מקרה שינה גרועה וחרדה הן תופעות מוכרות (Doggett ועמיתיו, 2012). חשוב לדעת ששני דברים אינם נכונים: פשפשי מיטה אינם עוברים מאדם לאדם כמו גרדת, ולא הוכח שהם מעבירים מחלות. ארגוני בריאות מדגישים שנגיעות כזו איננה התפרצות מדבקת, אבל היא כן דורשת תיאום בין הצוות הסיעודי, התחזוקה והמדביר.
למה זה חשוב בפועל: בלי הידיעה הזו, צוותים ומשפחות נבהלים ממחלה שאין, ומתמקדים בבידוד דיירים במקום בטיפול בחדר, בחפצים ובציוד. הטיפול הנכון הוא בסביבה, לא בדייר.
ב-2009 פורסם בכתב העת Emerging Infectious Diseases דיווח על מוסד סיעודי בקאן. דיירת חדשה הגיעה ביולי 2007 עם מיטה ומזרן נגועים. במשך כשמונה חודשים ארבעה דיירים פיתחו פריחה מגרדת שמקורה לא הוסבר, עד שנמצאו כ-200 פשפשים מתחת למזרן של הדיירת. נדרשו שלוש התערבויות הדברה: הראשונה, שלא הייתה ממוקדת, נכשלה, השנייה הייתה מצומצמת מדי, והשלישית, מקיפה, שטיפלה בכל חדרי הקומה הנגועה, הצליחה.
שלושה לקחים אפשר לקחת משם: פריחה מגרדת שלא מוסברת אצל כמה דיירים צריכה להעלות חשד גם לפשפשים. אם מוצאים חדר נגוע, בודקים את כל סביבתו. וטיפול חלקי לא חוסך זמן, הוא מתחיל את הסיפור מחדש.
| מצב | מה עושים |
|---|---|
| החלפת מצעים | הצוות מציץ בתפרי המזרן ובקצוות. כך הניטור הופך לחלק משגרת הניקיון, בלי עבודה נוספת |
| רחצה והלבשה | המטפלים מאומנים לשים לב לסימני עקיצה בעור, ומדווחים בלי להאשים |
| קבלת דייר חדש או חזרה מאשפוז | בודקים מזוודות וחפצים, ומכבסים או מייבשים בחום גבוה לפחות 30 דקות לפני כניסתם לחדר |
| כיסאות גלגלים והליכונים | בדיקה תקופתית של ציוד משותף, ובדיקה בכל חשד |
| חדרים בסיכון או חדר מדגם | מלכודות ניטור מתחת לרגלי המיטה, שמגלות נגיעות לפני שמישהו התלונן |
| מבקרים | הנחיה קצרה, בלי להאשים, ופינוי עודף חפצים מהחדר |
| הדרכת צוות | לכל העובדים, בתחילת העבודה ופעם בשנה |
בנוסף כדאי כיסויי מגן למזרנים, שעוזרים לגלות ולמנוע התיישבות של פשפשים בתוך המזרן ובבסיס המיטה.
במוסד סיעודי אין "לנסות קודם בעצמנו": פתרון מהסופר כמו תרסיסים ופצצות עשן פוגע בדיירים ובדרך כלל מפזר את הפשפשים. ראו: למה תרסיסים מהסופר לא פותרים פשפשי מיטה.
בדיור מוגן אנשים גרים בדירות משלהם, עם רהיטים וחפצים משלהם, ולעיתים עם מטפלים ומבקרים רבים. זה משנה את התמונה: נגיעות בדירה אחת עלולה לעבור לשכנות דרך קירות, צנרת, ריהוט משומש או בני אדם. במחקר על בניין רב-קומות בארה״ב לדיירים קשישים ולנכים, נגיעות שהתחילה בדירה אחת בקומה 12 התגלתה לניהול הבניין רק כשכ-10 דירות כבר היו נגועות (Wang ועמיתיו, 2010).
| היבט | בית אבות או מוסד סיעודי | דיור מוגן |
|---|---|---|
| הריהוט והחפצים | בעיקר של המוסד | בעיקר של הדייר, לעיתים הרבה מאוד |
| איך מתגלה נגיעות | צוות סיעודי ושגרת ניקיון | לעיתים רק כשהדייר מתלונן או כשמטפל מבחין |
| מה חשוב במיוחד | תיאום עם הצוות הסיעודי וציוד משותף | שיתוף פעולה של הדייר ושל משפחתו, ובדיקת הדירות השכנות |
דירות עם עומס חפצים. ככל שיש יותר חפצים וערימות, יש יותר מקומות להסתתר, והטיפול קשה יותר. בגישה מכבדת, בשיתוף המשפחה, אפשר לפנות עומס מיותר לפני הטיפול. אין "להתעמת" עם הדייר: הסכמתו ושיתוף הפעולה שלו הם חלק מהפתרון.
כשנמצאת דירה אחת נגועה: בודקים את הדירות מכל הצדדים (שכנים בצדדים, מעל ומתחת), את חדרי הכביסה המשותפים ואת הציוד שעובר בין דירות. מטפלים שמבקרים כמה דירות ביום מקבלים הנחיה לבדוק ציוד ולהימנע מהעברת חפצים בין דירות.
בחיפוש שערכנו לא איתרנו הנחיה ישראלית ייעודית לפשפשי מיטה במוסדות סיעודיים, ולכן המדריך נשען על מחקרים והנחיות בינלאומיים. בישראל הדברה בתשלום חייבת להתבצע על ידי מדביר בעל רישיון. מומלץ לתאם את תוכנית הטיפול עם האחות האחראית, הרופא והגורם המפקח על המוסד, ולשמור תיעוד מסודר.
לא. פשפשי מיטה אינם עוברים ממגע בין אנשים כמו גרדת. הם מתפשטים דרך חפצים, ציוד, ריהוט ובגדים שאליהם הם נצמדים. נגיעות כזו איננה התפרצות מדבקת, אבל היא דורשת טיפול מתואם עם הצוות.
בסקירה מדעית מ-2012 נכתב שלמרות שנמצאו על פשפשי מיטה חיידקים ונגיפים רבים, לא הוכח שהם מעבירים אותם לבני אדם. העקיצות עצמן גורמות לגרד ולפריחה, ולעיתים לשינה גרועה ולחרדה, ובעור שביר הגירוד עלול להוביל לפצעים.
העברה ללא בדיקה עלולה להעביר את הפשפשים יחד עם הדייר וחפציו. מומלץ לתאם את ההחלטה עם המדביר: לבדוק ולטפל בחפצים לפני ההעברה, ולוודא שהחדר החדש נבדק.
הנחיות בינלאומיות ממליצות להיערך לכמה סבבי טיפול לאורך חודשים, ולקבל אישור מהמדביר לפני שמכריזים שהבעיה נפתרה. במקרה שפורסם בצרפת נדרשו שלוש התערבויות. אצלנו מקבלים אחריות בכתב, ובמוסדות מתכננים ביקורות המשך לפי היקף הנגיעות.
כן. מומלץ להודיע במהירות ובשקיפות, להסביר מה נעשה, ולהימנע מהאשמה של דיירים, צוות או משפחות. כדאי לנסח הודעה מראש.
מקורות: Delaunay et al. 2009, Emerging Infectious Diseases — Bedbugs and Healthcare-associated Dermatitis, France · Wang et al. 2016, Journal of Medical Entomology — Bed Bugs: Prevalence in Low-Income Communities, Residents' Reactions · Wang et al. 2010 — Bed bug infestation and dispersal in a high-rise apartment building · Doggett et al. 2012, Clinical Microbiology Reviews — Bed Bugs: Clinical Relevance and Control Options · Provider Magazine 2012 — Guidelines for Managing a Bed Bug Problem (NPMA) · Virginia Department of Health — Bed Bugs: Quick Guide for Nursing Home IPs · Alberta Health Services — Bed Bug Management Protocol · Lodging — סקר NPMA 2018. המדריך הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי או משפטי, והחלטות לגבי דיירים מתקבלות בתיאום עם הצוות הרפואי של המוסד.
