← חזרה למאמרים
כשמגלים פשפשי מיטה, האינסטינקט הראשון של רוב האנשים הוא לרוץ לסופר או לחנות חומרי בניין ולקנות תרסיס. זה מובן — וגם כמעט תמיד לא עוזר, ולפעמים אפילו מחמיר את המצב. הנה מה שהמחקר בפועל אומר על זה.
כפי שהרחבנו במאמר על מחזור החיים של הפשפש, רוב התרסיסים הביתיים הנמכרים לצרכן הפרטי מבוססים על משפחת חומרים שנקראת פירתרואידים. הבעיה: מחקרים אנטומולוגיים שפורסמו בכתבי עת כמו Journal of Medical Entomology מצאו שכ-88%-90% מאוכלוסיות פשפש המיטה שנבדקו בארה"ב נושאות לפחות מוטציה גנטית אחת שמקנה עמידות לחומרים האלה. במילים פשוטות: התרסיס שקניתם עשוי פשוט לא להרוג את הפשפשים הספציפיים שיש לכם בבית, גם אם תרססו לפי ההוראות בדיוק.
"פצצת עשן" (Total Release Fogger) היא מוצר שמשחרר ענן חומר הדברה לכל החדר בבת אחת. זה נשמע יעיל — אבל ה-EPA וה-CDC בארה"ב מזהירים משתי בעיות חמורות:
וגם סכנת בטיחות ממשית: חומרי ההנעה (propellant) בפצצות עשן דליקים. שימוש בכמות גדולה מדי, או הפעלה של כמה יחידות בבת אחת בחלל סגור, יצרו בעבר מקרים תיעודיים של שריפות ופיצוצים — עד כדי כך שה-EPA חייבה יצרנים לעדכן את תוויות האזהרה עם הנחיות שימוש מפורטות יותר.
יש כמה צעדים סבירים וזולים שאפשר לעשות באופן עצמאי, כל עוד מבינים שהם צעדי מניעה זמניים ולא פתרון:
מה שכדאי להימנע ממנו לגמרי: פצצות עשן, ריסוס עצמי אינטנסיבי וחוזר על אותו חומר (זה רק מאיץ את הברירה הטבעית לעמידות), ושימוש בחומרים שאינם מיועדים לשימוש ביתי (למשל חומרים חקלאיים) — שזה גם לא חוקי וגם מסוכן.
למה זה משנה גם מבחינה כלכלית: כל שבוע שעובר עם ניסיונות DIY שלא עובדים הוא שבוע נוסף שבו האוכלוסייה ממשיכה להכפיל את עצמה (כפי שהראנו כאן) — כך שהטיפול המקצועי הנדרש בסוף יהיה גדול, יקר ומורכב יותר משהיה אילו פנייתם מוקדם יותר.
השיטה שלנו משלבת שאיבה מקצועית, קיטור בטמפרטורה של 180 מעלות והדברה כימית ייעודית. קיטור בחום כזה הורג במגע ישיר — הוא לא "תלוי" בשאלה אם הפשפש הספציפי עמיד גנטית לחומר מסוים, ולכן העמידות שתיארנו למעלה פשוט לא רלוונטית לשלב הזה של הטיפול. וכיוון שהטיפול ממוקד ומבוקר (לא ענן שמפזר את הפשפשים), אין את הסיכון של "בריחה" לחדרים נוספים שמאפיין פצצות עשן.
