← חזרה למאמרים
כשאנשים בישראל שומעים "נמלת אש", רובם מדמיינים תל חול גדול בחצר ונמלים אדומות ואגרסיביות שתוקפות בעשרות — התמונה המוכרת מסרטים אמריקאיים. אבל הנמלה שמשרד החקלאות ורשות הטבע והגנים נלחמים בה בישראל היא מין אחר לגמרי, קטן בהרבה, ומסוכן דווקא כי קשה לשים לב אליו.
חשוב להבהיר מיד: נמלת האש האמריקאית הידועה (Solenopsis invicta) אינה מתועדת כמבוססת בישראל. המין שמכונה בישראל "נמלת האש הקטנה" הוא Wasmannia auropunctata — מין פולש שמקורו באמריקה הדרומית והמרכזית, וחדר לישראל דרך עץ נגוע במשתלה. ההתנהגות, הגודל והמראה שונים מהותית מהמין האמריקאי המוכר.
לפי דיווחי החברה להגנת הטבע ומעקב משרד החקלאות, נמלת האש הקטנה חדרה לישראל דרך עץ נגוע שהגיע למפעל בקיבוץ, והתפשטה משם בהדרגה — בעיקר באמצעות העברת שתילים, אדמת עציצים וקומפוסט נגועים בין משתלות ולקוחות. כיום היא מתועדת במאות נקודות ברחבי הארץ, כולל בנגב ובאילת. בגלל שדרך ההתפשטות העיקרית היא צמחי נוי ואדמת עציצים, משרד החקלאות מפעיל תוכנית ניטור ייעודית במשתלות ברחבי הארץ.
הפועלות זעירות ואחידות בגודלן — כ-1.5 מ"מ בלבד, בגוון כתום-אדמדם עד חום-זהוב. המלכות גדולות יותר (כ-4.5-5 מ"מ) וכהות יותר. הסימן המזהה הכי חשוב: בשונה מנמלים "אגרסיביות" שרצות מהר כשמפריעים להן, נמלת האש הקטנה נעה לאט וממשיכה לנוע לאט גם כשמפריעים לקן — התנהגות שמבדילה אותה מהר מרוב הנמלים האחרות שרואים בגינה.
נמלת האש הקטנה היא פוליגינית — כלומר מושבה אחת יכולה להכיל מספר מלכות רבות בו-זמנית, ומתרבה גם על ידי "התפצלות" מושבות (Budding) ולא רק בטיסת נישואין קלאסית. המשמעות המעשית: מספיק לשנע חלק קטן מהמושבה, כמו עציץ בודד עם קצת אדמה נגועה, כדי להקים מושבה חדשה לגמרי במקום אחר. מחקרים ממקומות אחרים בעולם (למשל הוואי) תיעדו "על-מושבות" ענקיות שחוצות שטחים נרחבים, עם למעלה ממיליון פרטים ברשת קנים מחוברת.
בשונה מנמלת אש שבונה תלי עפר גבוהים וגלויים, נמלת האש הקטנה מקננת בשטחיות — מתחת לאבנים, בשכבת עלים נושרים, בתוך עציצים, בגזעי עצים רקובים ובערימות פסולת גינון. אין תל בולט לעין שמתריע על נוכחותה, מה שהופך זיהוי מוקדם לקשה במיוחד.
חשוב לדעת לגבי בעלי חיים: העקיצה שלה כואבת (רעל מסוג אלקלואיד שגורם לתחושת צריבה שיכולה להימשך שעות), אבל הסיכון המתועד היטב ביותר הוא לעיניים של חיות מחמד — חשיפה חוזרת ונשנית של כלבים וחתולים לנמלים באזור העיניים תועדה כגורם לפגיעה בראייה ואף לעיוורון. אם יש לכם חיית מחמד שמגרדת את העיניים בתדירות חריגה אחרי זמן בחוץ, שווה לבדוק אם יש נגיעות בסביבה.
מכיוון שההתפשטות העיקרית היא דרך עציצים ואדמת גינון, הצעד הראשון הוא לבדוק כל צמח או אדמה חדשים שמגיעים למקום — במיוחד ממשתלה שלא ידוע לגביה שעברה בדיקה. איתור מקצועי כולל בדיקת נקודות שטחיות (מתחת לאבנים, עלים, עציצים) ולא רק חיפוש תל גלוי, וטיפול בפיתיון ממוקד שמגיע גם למלכות הרבות שבמושבה — לא רק לפועלות הנראות בחוץ.
מקורות: החברה להגנת הטבע — מדע אזרחי · רשות הטבע והגנים · Wetterer & Porter, USDA ARS, 2003
