"האוכלוסייה מכפילה את עצמה כל 13 ימים" הוא אחד המשפטים הכי מצוטטים על פשפשי מיטה. הוא מגיע ממחקר מעבדה של אוניברסיטת וירג׳יניה טק. כדאי להבין מה נמדד בו, כדי לדעת מה אפשר להסיק ממנו ומה לא.
במחקר שפורסם ב-2011 בכתב העת Insects (Polanco, Brewster ו-Miller) נבנו "טבלאות חיים" לשלושה זנים של פשפש המיטה: זן מעבדה רגיש לחומרי הדברה מקבוצת הפירתרואידים (HS), זן שנאסף בשטח ועמיד מאוד (RR), וזן שנאסף בשטח שהעמידות שלו הולכת ופוחתת (KR). כל פשפש גודל מביצה ועד בגרות בתנאי מעבדה קבועים, והחוקרים תיעדו מתי נולד, כמה ביצים הטיל ומתי מת. מהנתונים חישבו את קצב הגידול של האוכלוסייה.
טבלת חיים היא כלי של אקולוגים: עוקבים אחרי קבוצה של יצורים מרגע ההטלה ועד המוות ורושמים בכל גיל כמה שרדו וכמה צאצאים נולדו. מזה מחשבים כמה מהר קבוצה גדלה. בפשפש המיטה זה אומר לעקוב אחרי כל ביצה ביומיום, להאכיל אותה באופן קבוע, ולספור ביצים של כל נקבה עד שהיא מתה.
החוקרים מצאו שהזן העמיד שרד טוב יותר מביצה לבוגר (94% לעומת 79% ו-69%), והזמן מביצה לבוגר היה קצר בכ-5 ימים מאשר בשני הזנים האחרים. בשני הזנים האחרים, HS ו-KR, התנהגות החיים הייתה דומה, מה שמרמז שרמת העמידות של KR קרובה לזו של HS.
גידול שמכפיל את עצמו בקצב קבוע נראה בהתחלה כמעט בלתי מורגש, ואחר כך מתפוצץ. אם מתחילים מפשפש אחד, ובקצב של הכפלה כל 13 ימים, הגרף הוא כזה:
זו הסיבה שאומרים בענף שעדיף לטפל מוקדם: ב-130 הימים הראשונים האוכלוסייה גדלה פי אלף בערך, וכל עיכוב מוסיף עוד הכפלות.
אם יש חשד, אל תחכו לראות "עוד כמה". בדקו, ואם יש ממצאים צלמו ושלחו לנו. כמה זה עולה ומה כלול במחירון, ומה קורה בכל שלב במחזור החיים.
לא. זה נתון ממחקר מעבדה בזן מסוים, בהאכלה סדירה ובטמפרטורה קבועה. בבית אמיתי הקצב תלוי בטמפרטורה, בהאכלה ובכמה פשפשים כבר קיימים.
זן שרגישותו לקבוצת חומרי ההדברה הנפוצה (פירתרואידים) נמוכה בהרבה. המחקר השווה זן עמיד שנאסף בשטח לזן מעבדה רגיש.
כי הגידול הוא מעריכי: בהתחלה האוכלוסייה קטנה ולא מורגשת, ובשלב מאוחר היא גדלה מהר. גילוי מוקדם הופך את הטיפול לפשוט יותר.
מקורות: Polanco, Brewster and Miller 2011, Insects 2(2):173-185 — Population Growth Potential of the Bed Bug, Cimex lectularius L.: A Life Table Analysis. הגרף הוא חישוב תיאורטי של הכפלה בקצב קבוע ואינו נתון שנמדד.